פסק-דין בתיק ע"פ 30209/06

1.         המערערים הורשעו, על סמך הודאתם, בעבירה של איסור התגייסות (לכוח 17) - לפי סעיף 7א לחוק ישום הסכם הביניים בגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות) תשנ"ה-1994. ההתגייסות היתה לפני יום 6.12.01 ונמשכה עד למעצר המערערים באוגוסט 2003. הודאת המערערים באה בגדרו של הסדר טיעון, בו הוסכם כי התביעה תעתור למאסר בפועל למשך מספר חודשים ומאסר על תנאי, והסנגוריה תטען באופן חופשי.

2.         בית משפט השלום גזר על כל אחד מהמערערים, עבד אלחלים שלודי, ג'ודה מואמנה, חמדי שאפע, מחמוד רווידי, אשרף עאסי עואר ועדנאן ג'ית, 10 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי, ועל המערער יאסר קרעין 7 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. נאשם נוסף בפרשה, מחמוד סומרין, שהיה נאשם 6 בת"פ 4002/03, נדון בגזר דין נפרד ל-5 חודשי מאסר בפועל, וערעורו לבית משפט זה נדחה (ע"פ 9694/05).

בית משפט השלום פירט בהרחבה את נימוקיו וציין, כי נקודת המוצא לעונש הראוי לכל אחד מהמערערים, הינה העונש שהוטל על מחמוד סומרין הנ"ל, וכי להבדיל ממנו, לכל אחד מהמערערים יש עבר פלילי בעבירות ביטחון, שנעברו במהלך האינתיפאדה הראשונה וכל אחד מהם ריצה עונש מאסר, למעט המערער יאסר קרעין.

3.         ב"כ המערערים טען, כי הנחת היסוד של בית משפט השלום, לפיה העונש שהוטל על מחמוד סומרין מחייב לגבי האחרים, הינה הנחה שגויה, שכן פסיקת בית המשפט המחוזי אינה מחייבת אלא מנחה. עוד טען, כי חוק הישום נועד להגן על אינטרס פוליטי ולא בטחוני, ולגוף העניין, כי ההתגייסות היתה לצורך פרנסה ולאו דווקא מתוך אידיאולוגיה, ולפיכך מדובר בעבירה כלכלית גרידא. ההתגייסות הייתה לפני כניסת החוק לתוקפו וכי זה מקרה ראשון בו הועמדו אנשים לדין רק בשל עבירה זו. עברם הפלילי של המערערים רחוק, בשנים האחרונות הם חיים חיים רגילים ונורמטיביים והדבר עולה גם מתסקירי שירות המבחן שהמליצו על עונשים מתונים של מאסר בעבודות שירות. עוד נטען, כי בהסדר הטיעון הוסכם על מספר חודשי מאסר, והכוונה הינה למספר מצומצם של חודשים וכן כי עברם הפלילי של המערערים אינו מצדיק פער כה ניכר מעונשו של מחמוד סומרין. לפיכך עתר ב"כ המערערים להעמיד את המאסרים על חודשים מעטים שירוצו בעבודות שירות.

4.         ב"כ המשיבה טען, כי אף שהעונשים שנגזרו על-ידי בית משפט השלום הם ראויים ונגזרים מהפגיעה בריבונות הישראלית בירושלים, הרי לאור שקלול כל הנסיבות, ובעיקר נוכח העובדה שזה מקרה ראשון בו מיישמים את הוראות סעיף החוק הנ"ל ונוכח נסיבות אישיות מקלות של כל אחד מהמערערים, מסכימה המשיבה להפחתת העונש, לשיטתו כדלקמן: 5 חודשי מאסר ליאסר קראין ואשרף עאסי עוואר, ו-7 חודשי מאסר ליתר חמשת המערערים.

5.         ככלל נראה, כי הסתמכות בית משפט קמא על גזר דינו של מחמוד סומרין הינה אפשרית וראויה, גם בהתחשב בכלל אחידות הענישה. כמו כן, עברם הפלילי של המערערים, בניגוד לסומרין, מהווה שיקול לחומרא. עם זאת, חלק מהמערערים הינם אנשים מבוגרים יותר ובעלי משפחות (למעט חמדי שאפע), ולנתון זה יש ליתן משקל.

בית משפט השלום פירט בהרחבה את טעמי הענישה לחומרא ולקולא, ועיקר דבריו מקובלים עלינו. עם זאת, נוכח עמדת המדינה כמפורט לעיל, ולאור עקרון ההסתמכות של המערערים כי מספר חודשי מאסר כמצוין בהסדר, אינו בהכרח מספר דו-ספרתי, יש להקל במידת-מה בגזר-הדין.

עם זאת, אין להסתפק במאסר בעבודות שירות, כיוון שמדובר בעבירה משמעותית של פגיעה בריבונות המדינה. לאור האמור, במקום עונשי המאסר בפועל שנגזרו בבית משפט השלום, אנו מעמידים את תקופות המאסר כדלקמן: חמישה חודשי מאסר בפועל למערערים יאסר קרעין ואשרף עאסי עוואר; וששה חודשי מאסר בפועל למערערים עבד אלחלים שלודי, ג'ודה מואמנה, חמדי שאפע, מחמוד רווידי ועדנאן ג'ית.

יתר חלקי גזרי הדין של בית משפט השלום יעמדו בעינם.

המערערים יתייצבו לריצוי מאסרם ביום 25.6.06 בשעה 8:30 במשטרת ירושלים, במגרש הרוסים.

המזכירות תמציא העתקים מפסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' בסיון תשס"ו (29 במאי 2006), בהעדר הצדדים, בהסמכתם.

ש ו פ ט                                                     ש ו פ ט                                            ש ו פ ט

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: